אני זוכרת את הפגישה הזו, כאילו הייתה אתמול.
דפק לי הלב. ממש יכולתי לשמוע אותו.
התלבשתי הכי אלגנטי שיכולתי, ונכנסתי בצעדים בטוחים לבית הקפה לראיון עבודה.
השנה -2015
מולי ישבו שני גברים, אחד צעיר והשני מבוגר יותר, בטוחים בעצמם. חששתי, אבל הדפתי את התחושות האלו, ברכתי אותם לשלום, לחצנו ידיים והתיישבתי
כך החל הראיון למשרה הראשונה שלי כמנהלת גיוס טכנולוגי. כשהגענו לשלב השכר, הישרתי אליהם מבט ובלי למצמץ (למרות שממש רציתי) אמרתי את המספר שלי ו- שתקתי.
חושבת שהם אמרו שזה קצת גבוה, ושהם יחשבו על זה, אבל הייתי שם לגמרי לבד, אני בתוך המשא ומתן מול שני הבחורים המרשימים שהיו מולי
בסוף הם שילמו לי את מה שהם רצו זה לא היה גרוע, אבל הרגשתי שאני בכלל לא נמצאת בעמדה של להתמקח איתם, כל כך רציתי אז את התפקיד.
השאר היסטוריה, והתפקיד הזה הצמיח אותי למי שאני היום.
אבל, למה בעצם אני מספרת לכם את כל זה?
אם בשנת 2015, היה לי הד-האנטר שהיה מלווה את תהליך הגיוס שלי לחברה,
והייתי יכולה לפנות אליו ולהגיד לו, תקשיב, אני חושבת שמגיע לי יותר
והוא היה ניגש אל המעסיקים הפוטנציאליים שלי ומייצג אותי מולם,
בטוחה שהייתי מצליחה לשפר את עמדותיי ואת השכר שלי.
היום בכובע של הד האנטרית, זה בדיוק מה שאני עושה. מעבר לעובדה שאני מוצאת את המועמדים הנכונים לתפקיד, אני משמשת כמתווכת וכמי שמסייעת לתהליך המשא ומתן
המטרה שלי, היא עובד וחברה מרוצים !
תקשיבו, זה כל כך מקל המועמד לא צריך להתפתל מול המעסיק, והמעסיק לא צריך להתמקח
זאת העבודה שלי ואני אוהבת אותה.
אז אם אתם מחפשים הד האנטרית שתלווה אתכם ואת המועמדים הפוטנציאליים שלכם
עד לתהליך החתימה...
תעדכנו
🙂
דורית
