איך זה להרגיש כמועמד בעדיפות שניה❓ מה זה מעלה בך❓ מבוסס על מקרה אמיתי

אתה מגיע לכמה ראיונות עבודה,

המקום מוצא חן בעיניך,

אתה ממש יודע שזה זה,

רוצה את התפקיד כל כך,

התפקיד מעניין,

מאתגר קרוב לך לבית השכר נהדר💰

הסביבה נפלאה השכנים נראים לך סוף...

עברת את כל המבחנים שלהם בהצלחה,

עברת ראיון HR ואין , אתה ממש רוצה...

כל התהליך היה ממש מהיר,

ואז יש שקט...

לא חוזרים אליך,

ואתה מרגיש תלוי באוויר

ומתחיל לשאול את עצמך כל מיני שאלות שגורמות לך לחוסר בטחון,

אולי אני לא מספיק טוב?

למה הם לא מתקשרים?

אולי יש מועמד אחר ועוד...

ובמקביל, אתה בתהליך במקום אחר,

ושם אתה קצת פחות נלהב מהמקום ומהחברה,

השכר בסדר, הכל בסדר אבל רק בסדר,

והם, כאילו בשביל להכעיס

מאוד רספונסיביים וממש רוצים אותך

ואפילו כבר שלחו לך הצעה....

מה עושים?

אתה רוצה את המקום הראשון,

אבל שם יש דממת אלחוט,

ואתה לא ממש יודע מה לעשות,

האם לדבר עם ה- HRית של הארגון

ולהגיד לה שאתה בתהליכים מתקדמים

אולי היא תחשוב שאתה לחוץ ולוחץ,

האם להמשיך לחכות...

ואז איכשהו למרוח את המקום השני,

אבל גם זה סיכון,

כי אתה לא יכול לשרוף את עצמך במקום השני,

ואז אולי תצא קרח משני הצדדים.....

מה עושים?

מקרה שקרה למועמד שלי...

התלבטות אמתית מהחיים בשטח, מהמציאות.

רוצים לדעת מה קרה בסוף????

המועמד חתם במקום השני,

הם רצו אותו מאוד והיו לחוצים.

ואחרי מספר ימים,

הוא קיבל עדכון,

שהוא נפסל במקום הראשון

(המקום שהוא כל כך רצה),

והנה סממן - כשזה זה ורוצים אותך התהליך מהיר!

כשהתהליך מתחיל להתמסמס,

נורה אדומה צריכה להידלק!

הזמן יגיד אם הבחירה שלו הייתה נכונה או לא.

מה שבטוח, זה שיש לו עבודה עכשיו,

אולי לא הבחירה הראשונה, אבל, בחירה.

ברגע שאדם בוחר הוא הרבה יותר רגוע ונינוח.

שלכם,

דורית

לגייס עם מוזה