אתם יודעים,
כולנו מסתכלים תמיד על הצד של המועמד המאוכזב,
שעבר סדרה של ראיונות,
הגיעו לפיינל 2
ובסוף בחרו במישהו אחר.
כשמדובר במועמד שלי שנבחר
השמחה מאוד גדולה. שלו וכמובן שלי...
אבל מה עושים כשהמועמד שלי לא מתקדם
ואני נאלצת להודיע לו שבחרו את השני...
לא רק המועמד מאוכזב,
תאמינו לי גם אני מתאכזבת.
הרי אני מלווה את המועמד והחברה מאחורי הקלעים,
והסיטואציה הופכת לקצת אישית.
וזה כואב וגם מאכזב..
בדיוק כמו המועמד גם אני עוברת סוג של אכזבה מציפיה שלא מומשה.
אבל אז יש לי שתי אפשרויות (בדומה למועמד עצמו):
האחת, להתבאס ולהרגיש עצובה.
השניה, להבין, שכניראה משהו יותר טוב מחכה למועמד שלי,
משהו יותר מדוייק לכל הצדדים,
ושכל עכבה לטובה,
לא להתייאש.
משהו אחר מחכה לו מעבר לפינה.
הרי בסוף,
החברה בחרה את מי שהיא חושבת שיתאים לתפקיד,
שניהם היו ראויים.
לאחד היה פשוט קצת יותר ניסיון רלוונטי
והם קיבלו החלטה ללכת איתו.
המטרה שלי, כהד הנטרית שמלווה חברות במשרות בכירות וטכנולוגיות,
היא שכל הצדדים יהיו מרוצים מהבחירה.
שהמועמד יצליח במשימה שלו,
ישאר לאורך זמן,
יעזור לחברה לגדול, להרו
יח ולפרוח.
אז מי שנבחר – הלוואי ויצליח ויממש את כל מה שהחברה תולה בו.
ומי שלא... ההזדמנות הבאה כבר מתבשלת..
